שירים ישראליים המלווים בעונות השנה

העונות בשירה הישראלית אינן רק תיאור טבע; הן כלי לתיאור חגים, רגשות, מערכות יחסים ומצבים קיומיים, אביב, הקיץ, הסתיו והחורף אינם רק תיאורי רקע; פעמים רבות הם משמשים מטאפורה למצבי נפש, למחזוריות החיים, לאהבות שנולדות או מתפוגגות ולתקוות חדשות או אכזבות ישנות.

אביב – פריחה והתחדשות, אך גם ארעיות

האביב בישראל הוא עונה קצרה יחסית, אך עוצמתית. הוא מביא איתו פריחה ושגשוג, אך רבים מהיוצרים רואים גם את קוצר ימיו – היופי שבו מהיר לחלוף.

"שיר תשרי" מאת רחל שפירא: זהו שיר המתאר אווירה של שינוי עונה – תשרי, החודש שבו מתחיל הסתיו העברי, אך הוא גם תקופה שיש בה רמזים לסוף הקיץ ותחילתו של מחזור חדש. השיר, בנוי בשפה פיוטית, מתאר את תחושת ההתחדשות שבאה אחרי ימי החום, ויחד איתה גם תחושת עצבות או הרהור על סוף תקופה.

1. השמיים משתנים לעיני החקלאים: רמז לשינויי מזג האוויר, לסוף הקיץ ותחילת הסתיו. החקלאים, אשר תלויים בטבע, מבחינים ראשונים בשינוי הזה.
2. השכנים מתכוננים לימים הנוראים: מעבר מהתבוננות בטבע אל החברה והתרבות. "הימים הנוראים" הם תקופת ראש השנה ויום הכיפורים, זמן של חשבון נפש, סליחות, והתכנסות פנימית.
3. מישהו חושב עליך ורושם את מעשיך: ייתכן שמדובר באלוהים (בהקשר הדתי של הימים הנוראים), אך ניתן גם לפרש זאת כהרהור פנימי על ההתנהגות שלנו והשפעתה.
4. בוא הביתה במהרה עם הרוח הקרירה: קריאה לשיבה הביתה, פיזית או רגשית. הרוח הקרירה מסמלת את בוא הסתיו ואת שינוי האווירה – מסוף הקיץ החם אל תקופה נינוחה יותר.
5. מנדרינות מבשילות בפרדס במועדן: המנדרינות מסמלות את תחילת הסתיו. כמו שהן מבשילות בעונתן, כך גם הזמן עושה את שלו.
6. המורות משתעלות והולכות לישון מוקדם: תחילת שנת הלימודים, אולי גם רמז לעייפות ולהשפעה של חילופי העונות על הבריאות והאנרגיה.
7. כבר ראיתי נחליאלי ואולי זה רק נדמה לי: הנחליאלי הוא סמל מובהק לבוא הסתיו בארץ ישראל. המשפט מצביע על ספק – האם הסתיו באמת הגיע, או שזה רק נדמה?
8. ועוד חמסין נשבר אתמול, גם החופש הגדול: החמסין מסמל את שאריות הקיץ, אך שבירתו מעידה על בוא הסתיו. במקביל, גם החופש הגדול נגמר, והחיים חוזרים לשגרה.
9. מה יקרה ומה יחלוף? שואלים הכתבים: מעבר להתבוננות על הטבע לעבר ענייני האקטואליה. עיתונאים מחפשים חדשות ושואלים על העתיד, אולי בהקשר של השינויים הפוליטיים והחברתיים.
10. כשלאורך כביש החוף מתייצבים החצבים: החצב הוא עוד סמל מובהק לבוא הסתיו, והוא מופיע לצד השאלות הגדולות של העיתונאים, מה שמדגיש את הקשר בין עונות השנה לבין זרימת החיים.
11. מה בעיתוני הערב מבשרת הכותרת? כמו שהטבע מתחלף, כך גם החדשות משתנות. הכותרות הן עדות לשינויי הזמן.
12. בוא הביתה במהרה עם הרוח הקרירה: הבית יכול להיות מקום פיזי, אך גם סמל לחום, ביטחון, משפחה ותחושת שייכות. הקריאה הזו, שחוזרת כמה פעמים, מחזקת את תחושת הגעגוע והצורך בשיבה.

"קצר פה כל כך האביב" מאת דויד גרוסמן ויהודה פוליקר: שיר רגיש ועצוב שנכתב לזכרו של בנו של גרוסמן. האביב כאן מייצג את החיים עצמם – פריחה מרהיבה אך קצרה. הוא מתאר כיצד רגעי האושר והפריחה נגמרים במהרה, ותחת יופיים מתקיימת הידיעה שמהרה יבוא הקיץ הלוהט והיבש. האביב, אם כך, הוא לא רק עונת לבלוב, אלא גם תזכורת לכמה שהחיים עדינים וברורים לחלוף.

"באביב את תשובי חזרה" בתרגום אבי קורן: זהו תרגום לשיר צרפתי של שארל אזנבור, שבו האביב מייצג תקווה לשובה של אהובה. השיר נפתח בתמונת הסתיו והחורף העצובים, והאביב מגלם בו את הסיכוי לתחייה מחודשת של האהבה.

"באביב" של מיכה שטרית: שיר אינטימי המדבר על זמן המתנה. "נעבור את החורף ואז נראה, באביב" – כאן האביב נתפס כהבטחה שדברים ישתפרו, עונה המסמלת את התקווה שאחרי ימים קשים (חורף).

קיץ – עונת החופש והאהבה, אך גם קץ התמימות

הקיץ הישראלי מסמל הרבה יותר מחום ושמש; לעיתים הוא נתפס כזמן של חירות ונעורים, אך גם כהתחלה של סיום.

• "אהבה בסוף הקיץ" מאת מירית שם-אור וצביקה פיק: השיר מתאר סיפור אהבה שנולד בסוף הקיץ. רגעי הרומנטיקה מתרחשים כאשר השמש שוקעת בים, והאוויר החמים של סוף העונה יוצר אווירה של נוסטלגיה על תקופה קצרה וחולפת.
• "בלילות הקיץ החמים" של דן מינסטר ומתי כספי: זהו שיר מלא שלווה סטטית ועצירה בזמן. בלילות הקיץ החמים "שום דבר אינו קורה" – תיאור של שקט שמגיע לאחר חום היום, תחושה מוכרת לכל מי שחי במזרח התיכון. הקיץ הוא עונה של קיפאון ושל רוגע, אך לפעמים גם של ריקנות ושעמום.
• "לכבוד הקיץ" של דני סנדרסון: שיר קליל והומוריסטי, שבו הכותב שר הלל לבוא הקיץ. זהו שיר של שמחה והתלהבות מהסוף של החורף – הקיץ מסמל חופש, בילויים, ים ושמש.
• "סוף קיץ" מאת חיה ורד ויאיר רוזנבלום (בביצוע עפרה חזה): שיר המלנכולי המתאר את המעבר בין קיץ לסתיו. הדרדר כמש, העננים מטיילים בשמיים, וסיומו של הקיץ הוא נקודת פרידה המסמלת גם סיום של תקופה או שלב בחיים.

סתיו – עונת המעבר, מלנכוליה והרהור

הסתיו בישראל הוא עונה מבלבלת: הוא מביא איתו רוחות וציפייה לגשם, אך גם יובש וחוסר ודאות. השירים הישראליים לעיתים רואים בו עונה של עצב או תקווה, ולעיתים גם וגם.

• "רוח סתיו" של יחיאל מוהר ויוחנן זראי: שיר שנכתב ללהקת הנח"ל, והוא קורא להבין את תחושת העצב שמביא הסתיו. "אל תתבייש להיות עצוב" – הסתיו נותן לגיטימציה למלנכוליה, אך גם מבטיח ש"זה עובר".
• "שיר סתיו (כל הנחלים)" של עמוס קינן ויוחנן זראי: שיר נוגה שבו הדובר מתאר תחושת ריקנות עמוקה. הסתיו משמש כרקע לדיכאון ולתחושת חוסר מטרה – "מצב רוח סתיו".
• "סתיו ישראלי" מאת יעקב גלעד וצוף פילוסוף: השיר מתאר כיצד הסתיו הישראלי מביא עמו רגעי הרהור פנימיים, לצד יופי וטבע משתנה. עלי הצפצפה הנושרים, גשמי פתע ושלוליות, כל אלו הם רקע להתכנסות אל תוך העצמי והרהורים על שינוי.
• "סתיו מסוכן" של יהונתן גפן ודויד ברוזה: שיר שבו הסתיו מופיע כעונה של סכנה רגשית. זהו הזמן שבו הדחקה רגשית נשברת, כששני עלי שלכת שנופלים גורמים לשיטפון רגשי. הסתיו בשיר זה מביא עימו אמת כואבת, שלא ניתן עוד לברוח ממנה.

חורף – עונת ההתכנסות, הדמעות והתקווה לטיהור

החורף בישראל מביא עמו גשמים שמעטים אך משמעותיים. השירים על החורף בארץ עוסקים לעיתים ברגשות של עצב, בדידות וגעגוע, אך גם בטיהור ובתקווה לשינוי.

• "למה בוכים גשמי החורף" מאת יוסי גמזו וסשה ארגוב: השיר שואל מדוע בוכים גשמי החורף – אולי על אהבה שנשכחה או על פרח שנבל. החורף הוא עונה של בכי, אך גם של ניקוי פנימי.
• "ילדי חורף 73" מאת שמואל הספרי ואורי וידיסלבסקי: שיר טעון שהפך להמנון של דור שלם. החורף מסמל כאן תקופה של מלחמה וכאב, אך גם הבטחה (שלא תמיד מתממשת) לאביב חדש ולשלום.
• "בחורף הבא" של מאיר גולדברג וארקדי דוכין: שיר געגועים שבו הדובר מקווה שבחורף הבא יחזור להיות עם אהובתו. החורף מגלם את הציפייה, הכמיהה והאפשרות לפיוס והתכנסות מחדש.
• "גשם אחרון" מאת אהוד מנור ויאיר רוזנבלום: שיר שבו הגשם האחרון של החורף הופך לדימוי של סיום – אולי סיום החיים, אולי סיום תקופה קשה. הגשם נושא עמו גם כאב עמוק וגם אפשרות לטיהור וסיום.